תניית סילוקין בצוואה נועדה, בדרך כלל, להעביר ליורשים מסר ברור: מי שיתנגד לצוואה או יפעל בניגוד להוראותיה עלול לאבד את מה שהמצווה בחר להוריש לו. אבל מה קורה כאשר היורש אינו טוען שהצוואה פסולה, אלא טוען שחלק מהרכוש שהמצווה ראה כשייך לו למעשה שייך גם ליורש עצמו?
זו בדיוק הסוגיה שבה עסק בית המשפט העליון בבע"מ 3758-05-26, פסק דין שניתן ביום 18 באוקטובר 2026 בהרכב השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ויעל וילנר. בית המשפט קבע מתווה חדש לבחינת תניות סילוקין מסוג "אי-תביעה", והבהיר שלא ניתן לאכוף אותן באופן אוטומטי בכל מקרה.
מהי תניית סילוקין בצוואה?
תניית סילוקין היא הוראה בצוואה שלפיה יורש או זוכה שיפעל בדרך מסוימת יאבד את חלקו בעיזבון.
חשוב להבחין בין שני מצבים.
תניית אי-תקיפה עוסקת בדרך כלל במי שתוקף את עצם תוקפה של הצוואה, למשל באמצעות התנגדות לקיום הצוואה.
לעומתה, תניית אי-תביעה רחבה יותר ועשויה לחול גם כאשר הזוכה אינו מבקש לבטל את הצוואה, אלא מגיש תביעה רכושית שמקטינה את מסת העיזבון. למשל, בן זוג שטוען כי נכס שהמנוח כלל בעיזבונו היה למעשה רכוש משותף, ולכן חלק ממנו כלל אינו שייך לעיזבון.
בע"מ 3758-05-26 עסק בעיקר בסוג השני.
מה קרה במקרה שנדון בבית המשפט העליון?
המבקשת הייתה בת זוגו של המנוח וגם זוכה לפי צוואתו. המנוח הוריש לה נכסים מסוימים, בעוד שנכסים אחרים, ובהם זכויות הקשורות לחברות ולמניות, יועדו לילדיו.
לאחר פטירתו הגישה בת הזוג תביעה רכושית וטענה לזכויות ברכוש שלשיטתה נצבר במסגרת היחסים הזוגיים. בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלק משמעותי מתביעתה, אך במקביל קבע כי עצם הגשת התביעה הפעילה את תניית הסילוקין שבצוואה, ולכן היא איבדה את הרכוש שהמנוח ציווה לה.
גם בבית המשפט המחוזי נותרה, בדעת רוב, הקביעה שלפיה ניתן להפעיל כלפיה את תניית הסילוקין. הסוגיה הגיעה לבית המשפט העליון, שהחליט לתת רשות ערעור בשל השאלה העקרונית שטרם זכתה להסדרה ברורה בפסיקה.
ההלכה החדשה: שלוש קטגוריות של תניית אי-תביעה
בית המשפט העליון קבע כי לפני שמנשלים יורש בשל תביעה רכושית, צריך לפרש את הצוואה ולבדוק למה באמת התכוון המצווה.
השופט שטיין קבע שלושה מצבים אפשריים.
קטגוריית הטעות
המצב הראשון הוא כאשר ניתן לקבוע שהמצווה טעה לגבי היקף הרכוש שהיה בבעלותו.
לדוגמה, המצווה מניח שנכס מסוים שייך לו במלואו ומוריש אותו לילדיו, אך מבחינה משפטית חלק מהנכס שייך לבת זוגו.
במצב כזה, לא נכון להתייחס לתניית הסילוקין כאילו המצווה בהכרח דרש מבת הזוג לוותר על זכויותיה. יש לבחון את הצוואה לפי הדינים העוסקים בטעות בצוואה.
קטגוריית ההצעה
המצב השני הוא שבו ניתן לקבוע שהמצווה ידע על האפשרות שהזוכה מחזיק בזכות רכושית עצמאית, ובכל זאת בחר במפורש להציב בפניו בחירה:
לקבל את מה שהוריש לו בצוואה ולוותר על התביעה, או לעמוד על הזכות הרכושית ולאבד את חלקו לפי הצוואה.
במקרה כזה תניית הסילוקין יכולה להיאכף ללא מבחן נוסף של תום לב וסבירות, גם אם התביעה הרכושית של היורש מוצדקת ואף הוגשה בתום לב. בית המשפט ראה מצב כזה למעשה כבחירה שהמצווה רשאי להציב בפני הזוכה מכוח חופש הציווי.
קטגוריית "ספק-הצעה"
המצב השלישי, והמורכב ביותר, הוא כאשר הראיות אינן מאפשרות לקבוע אם המצווה באמת התכוון להציב בפני היורש בחירה מודעת, או שמא הייתה בצוואה טעות ביחס להיקף העיזבון.
במקרה כזה תחול תניית הסילוקין רק בכפוף למבחן תום הלב והסבירות.
המשמעות היא שאם היורש הגיש תביעה בתום לב, והתביעה הייתה רצינית, סבירה ובעלת בסיס משפטי, הוא עשוי להיות זכאי גם למה שהצליח לקבל בתביעה וגם למה שהוריש לו המצווה בצוואה.
בית המשפט הבהיר כי תום הלב הוא בעיקרו מבחן סובייקטיבי, בעוד שסבירות התביעה נבחנת באופן אובייקטיבי. הנטל להראות שהתביעה הייתה סבירה ותמת לב מוטל על הזוכה שמבקש להימנע מהפעלת תניית הסילוקין.
האם בית המשפט העליון קבע שהאלמנה תקבל גם את הירושה?
לא.
זו נקודה חשובה מאוד להבנת פסק הדין.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בשאלה המשפטית וקבע את המתווה החדש, אך לא הכריע סופית אם תניית הסילוקין תחול על המבקשת עצמה.
התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, שיצטרך לבחון את הצוואה, את כתב ההתחייבות שעליו חתמו הצדדים ואת יתר הראיות, ולסווג את המקרה כ"טעות", "הצעה" או "ספק-הצעה". רק לאחר הסיווג ניתן יהיה לקבוע אם היא זכאית גם לחלקה לפי הצוואה.
מה המשמעות של בע"מ 3758-05-26 עבור יורשים?
פסק הדין אינו אומר שתניית סילוקין הפכה לחסרת משמעות. להפך.
כאשר הצוואה מראה באופן ברור שהמצווה היה מודע לטענה הרכושית האפשרית ובחר במכוון להציב בפני הזוכה תנאי, בית המשפט עשוי לאכוף את התנאי במלואו.
לכן יורש ששוקל להגיש תביעה רכושית נגד העיזבון צריך לבדוק היטב את הצוואה לפני פתיחת ההליך. תביעה שנועדה להגן על זכות רכושית אמיתית עלולה, בנסיבות מסוימות, לסכן את הזכויות שהוענקו לו בצוואה.
מנגד, עצם קיומה של תניית סילוקין אינה אומרת עוד שכל תביעה שמקטינה את העיזבון מובילה אוטומטית לנישול.
מה המשמעות עבור מי שעורך צוואה?
פסק הדין מדגיש עד כמה חשוב ניסוח מדויק של הצוואה.
אם מצווה יודע שקיימת אפשרות שבן זוג, ילד או יורש אחר יטען לזכות עצמאית בנכס מסוים, והוא מבקש להציב בפניו בחירה בין אותה זכות לבין הירושה, כדאי שהדבר יהיה ברור ככל האפשר מנוסח הצוואה.
ככל שהצוואה עמומה יותר לגבי היקף הרכוש, הזכויות האפשריות של היורשים ומטרת תניית הסילוקין, כך גדל הסיכון למחלוקת פרשנית לאחר הפטירה.
למה לפנות לבן צור סגל ושות'?
בע"מ 3758-05-26 ממחיש את החיבור ההדוק בין דיני ירושה לבין דיני משפחה ורכוש. לעיתים תביעה שנראית במבט ראשון כתביעת ירושה היא למעשה תביעה להכרה בזכויות רכושיות שקמו עוד בחיי בני הזוג.
עו"ד יפה בן צור, שותפה בכירה ומובילת תחום דיני המשפחה במשרד בן צור סגל ושות', משמשת גם כסגנית יו"ר ועדת הירושה במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, ועוסקת בצוואות, ירושות, התנגדויות לצוואות וסכסוכים רכושיים במשפחה.
כאשר קיימת בצוואה תניית סילוקין, יש לבחון אותה יחד עם מבנה הרכוש, ההיסטוריה המשפחתית והזכויות שהיו לכל אחד מהצדדים עוד בחיי המנוח.
לסיכום
בע"מ 3758-05-26 יצר מתווה חדש וברור יותר לבחינת תניית סילוקין מסוג אי-תביעה.
לא כל יורש שמגיש תביעה נגד מסת העיזבון יאבד אוטומטית את חלקו בצוואה, אך גם תביעה מוצדקת ותמת לב אינה מגינה עליו בכל מצב.
השאלה המרכזית היא למה התכוון המצווה: האם טעה לגבי רכושו, האם הציב בפני היורש בחירה מודעת, או שמא אין דרך לקבוע זאת בבירור.
ההבחנה הזו יכולה להיות ההבדל בין יורש ששומר על חלקו בצוואה לצד זכויותיו הרכושיות, לבין יורש שמצליח בתביעה אחת אך מאבד בעקבותיה את הירושה שנועדה לו.
לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי בנושא זה, צרו קשר עם משרד עורכי הדין בן צור סגל ושות'.
