כאשר צוואה מעלה סימני שאלה, חשוב לבדוק האם היא אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה והאם נערכה בהתאם להוראות הדין. הביטוי "ערעור על צוואה" נפוץ בשפה היומיומית, אך מבחינה משפטית אין הליך אחד שנקרא ערעור על צוואה. ההליך המתאים נקבע בהתאם לשלב שבו נמצאת המחלוקת.
לפני שניתן צו קיום צוואה ניתן להגיש התנגדות למתן צו קיום צוואה. לאחר שכבר ניתן הצו, ניתן לבחון בקשה לתיקונו או לביטולו לפי סעיף 72 לחוק הירושה. אם ניתנה החלטה של רשם לענייני ירושה שניתן לערער עליה, קיים מסלול ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. ואם המחלוקת כבר התבררה בבית המשפט לענייני משפחה, יש להבחין בין ערעור על פסק דין לבין בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת.
הבחירה במסלול הנכון משפיעה על המועד שבו יש לפעול, על אופן ניהול ההליך ועל הטענות והראיות שיש להציג.
מהו ערעור על צוואה ומה המסגרת המשפטית?
מה זה "ערעור על צוואה" בפועל?
"ערעור על צוואה" הוא ביטוי כללי ולא שמו של הליך משפטי מסוים. כאשר הוגשה בקשה לצו קיום צוואה אך טרם ניתן הצו, מי שמעוניין להתנגד לקיום הצוואה יכול, בכפוף להוראות הדין, להגיש התנגדות לרשם לענייני ירושה.
כאשר מוגשת התנגדות למתן צו קיום צוואה, ההליך עובר להתברר בבית המשפט לענייני משפחה בהתאם להוראות חוק הירושה. מטרת ההליך היא להכריע האם יש מקום לתת לצוואה צו קיום, או שמתקיימת עילה משפטית המצדיקה שלא לקיימה.
אם צו הקיום כבר ניתן, אין מגישים "התנגדות" רגילה. במקרה כזה יש לבחון הגשת בקשה לתיקון או לביטול צו הקיום בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה.
כאשר כבר ניתנה הכרעה שיפוטית, המסלול תלוי בסוג ההחלטה: על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ואילו על החלטה אחרת נדרשת, ככלל, בקשת רשות ערעור.
מתי נכון לפעול?
כאשר פורסמה בקשה למתן צו קיום צוואה וטרם ניתן הצו, ככלל יש להגיש את ההתנגדות בתוך 14 ימים ממועד פרסום הבקשה, בהתאם למועד שנקבע בפרסום. סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי בפרסום ייקבע זמן להגשת התנגדויות שלא יפחת משבועיים. לכן חשוב לבדוק את הפרסום הספציפי ולא להמתין עד למתן הצו.
אם כבר ניתן צו קיום, סעיף 72 מאפשר לבקש את תיקונו או ביטולו על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני הרשם או בית המשפט בעת מתן הצו. במסגרת בחינת הבקשה עשויה להיות משמעות גם לשאלה האם ניתן היה להעלות את העובדה או הטענה קודם לכן ולשיהוי בהגשת הבקשה.
כאשר כבר ניתנה הכרעה, חשוב לזהות במדויק מי נתן אותה ומה טיבה:
- ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה – ככלל בתוך 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
- בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה – ככלל בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
- ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה – בתוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
מדובר במועדים קצרים, ולכן זיהוי נכון של ההחלטה ושל המסלול הערעורי כבר בתחילת הדרך עשוי להיות קריטי.
המסלולים המשפטיים להתמודדות עם צוואה
התנגדות לצו קיום צוואה
זהו המסלול המרכזי כאשר בקשה לצו קיום צוואה כבר הוגשה אך צו הקיום טרם ניתן.
ההתנגדות מוגשת לרשם לענייני ירושה וצריכה לפרט את העובדות ואת העילות המשפטיות שעליהן היא מבוססת. העובדות המפורטות בהתנגדות נתמכות בתצהיר המאומת על ידי עורך דין. לאחר הגשת התנגדות, ההליך מועבר להתברר בבית המשפט לענייני משפחה בהתאם להוראות הדין.
ההתנגדות עשויה להתבסס, בין היתר, על טענה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, שהוראה בצוואה נבעה מהשפעה בלתי הוגנת, איום, תחבולה או תרמית, על מעורבות אסורה של נהנה בעריכת הצוואה, על פגם בצוואה, על זיוף או על טענה שהמסמך שהוגש אינו משקף את צוואתו של המנוח.
גם קיומה של צוואה מאוחרת עשוי לשנות את התמונה המשפטית. צוואה חדשה עשויה לבטל הוראות בצוואה קודמת במידה שבה קיימת סתירה ביניהן, ויש לבחון את היחס המדויק בין שתי הצוואות.
בקשה לתיקון או לביטול צו קיום צוואה
כאשר צו קיום הצוואה כבר ניתן, הכלי הרלוונטי אינו התנגדות רגילה אלא בקשה לתיקון או לביטול הצו לפי סעיף 72 לחוק הירושה.
סעיף 72 עוסק בעובדות או בטענות שלא היו בפני הרשם או בית המשפט בזמן מתן הצו. במסגרת ההכרעה עשויה להיבחן גם השאלה האם המבקש יכול היה להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו או בהזדמנות סבירה לאחר מכן, וכן מידת השיהוי בהעלאתה.
לכן אין לצמצם את המסלול רק למקרה שבו התגלתה "ראיה חדשה שלא ניתן היה להשיג קודם". יש לבחון את מלוא נסיבות המקרה ואת התנאים הקבועים בסעיף 72.
בקשה כזו צריכה להיתמך בתצהיר ובתשתית עובדתית מתאימה. בהתאם לעילת הבקשה ניתן לצרף מסמכים רפואיים, תכתובות, מסמכים מקוריים, חוות דעת מומחים וראיות נוספות.
ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה
חוק הירושה מאפשר להשיג גם על החלטות של רשם לענייני ירושה במסלול הערעורי המתאים.
ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה מוגש לבית המשפט המוסמך, והמועד להגשתו הוא 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה. לכן כאשר מתקבלת החלטה של הרשם שיש רצון להשיג עליה, יש לזהות מיד אם מדובר בהחלטה הניתנת לערעור ולפעול במסגרת המועד הקצר שנקבע בתקנות.
זהו מסלול שונה מבקשה לביטול צו קיום לפי סעיף 72, ושונה גם מערעור על פסק דין שכבר ניתן בבית המשפט לענייני משפחה.
ערעור על פסק דין או החלטה של בית המשפט לענייני משפחה
כאשר התנגדות לצו קיום צוואה כבר התבררה בבית המשפט לענייני משפחה וניתן פסק דין, ניתן לבחון הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.
ערעור אינו משפט חדש המתחיל את כל ההליך מראש. ערכאת הערעור בוחנת את פסק הדין ואת הטענות המועלות נגדו, וככלל נוטה פחות להתערב בממצאי עובדה ומהימנות המבוססים על התרשמותה הישירה של הערכאה ששמעה את העדים.
המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה הוא, ככלל, 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהחלטה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה ולא בפסק דין סופי, בדרך כלל אין זכות ערעור אוטומטית ויש להגיש בקשת רשות ערעור, ככלל בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
גם הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור אינה עניין שבשגרה. ככלל, הערעור נבחן על יסוד התשתית שהונחה בפני הערכאה הראשונה, ורק בנסיבות המתאימות ניתן לבקש לצרף ראיות נוספות.
העילות המרכזיות להתנגדות לצוואה והדרך להוכחתן
העילות האפשריות תלויות בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בין העילות המרכזיות ניתן למצוא:
- אי-כשרות לצוות – כאשר המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה
- השפעה בלתי הוגנת
- אונס, איום, תחבולה או תרמית
- טעות שהשפיעה על הוראה בצוואה
- מעורבות אסורה של נהנה בעריכת הצוואה
- חשד לזיוף או לכך שהמסמך אינו צוואת המנוח
- פגמים בצורת הצוואה
- קיומה של צוואה מאוחרת המשנה או מבטלת הוראות קודמות
סעיפים 26, 30 ו-35 לחוק הירושה מעגנים כמה מן העילות המרכזיות הנוגעות לכשירות המצווה, להשפעה פסולה ולמעורבות נהנה בעריכת הצוואה.
אי-כשרות לצוות – המצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.
המבחן המשפטי מתמקד במצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה, ולא בעצם העובדה שסבל ממחלה, מירידה קוגניטיבית או ממצב רפואי מסוים בתקופה אחרת בחייו.
לכן תיעוד רפואי עשוי להיות ראיה חשובה, אך הוא אינו בהכרח עומד לבדו. ניתן לבחון גם עדויות של אנשים שפגשו את המצווה בסמוך לעריכת הצוואה, את נסיבות חתימתה, את התנהלותו באותה תקופה ואת חוות דעתו של מומחה המבוססת על החומר הרפואי והראייתי.
הנקודה הקריטית היא הקשר למועד עריכת הצוואה: גם אדם שסבל ממחלה או מירידה קוגניטיבית עשוי היה לדעת להבחין בטיבה של צוואה במועד הרלוונטי.
השפעה בלתי הוגנת
סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
לא כל השפעה על המצווה היא "השפעה בלתי הוגנת". השאלה היא האם הופעלה השפעה פסולה שפגעה ברצונו החופשי והאמיתי.
בפסיקה התגבשו מבחני עזר מרכזיים לבחינת טענה של השפעה בלתי הוגנת, ובהם:
- מידת התלות והעצמאות של המצווה
- תלות המצווה וסיוע שניתן לו
- קשריו של המצווה עם אנשים אחרים
- נסיבות עריכת הצוואה
בית המשפט אינו בוחן כל אחד מהמבחנים במנותק, אלא את התמונה המצטברת העולה ממכלול הנסיבות.
ראיות אפשריות עשויות לכלול בידוד של המצווה, תלות משמעותית בנהנה, שליטה בקשריו עם הסביבה, נסיבות חריגות סביב עריכת הצוואה ועדויות של אנשים שהכירו את מערכת היחסים בין הצדדים.
מעורבות נהנה בעריכת הצוואה
סעיף 35 לחוק הירושה עוסק במצב שבו מי שנהנה מהצוואה היה מעורב באופן האסור על פי החוק בעריכתה.
החוק קובע, בכפוף לחריג הרלוונטי לצוואה בעל פה, כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – וכן הוראה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה – בטלה.
עם זאת, לא כל סיוע טכני או קשר של הנהנה עם המצווה מובילים אוטומטית לבטלות. השאלה אם אדם "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" נבחנת בהתאם לטיב המעורבות ולמכלול הנסיבות.
לכן יש לבחון, בין היתר, מי יזם את הפנייה לעורך הדין, מי מסר את הפרטים, מי נכח בפגישות, מי היה מעורב בניסוח וכיצד התנהל התהליך שהוביל לעריכת הצוואה.
זיוף ואותנטיות הצוואה
כאשר עולה טענה שהחתימה אינה חתימתו של המצווה, שהמסמך אינו המסמך שערך או שבוצע בו שינוי לאחר החתימה, מדובר במחלוקת יסודית בנוגע לאותנטיות הצוואה.
במקרים המתאימים ניתן להיעזר בחוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד וחתימות, במסמך המקורי, במסמכים להשוואה, בעדויות מי שנכחו בעריכת הצוואה ובחומרים נוספים שיכולים ללמד על מקור המסמך ואופן יצירתו.
חשוב להבחין בין טענה של זיוף המסמך לבין תרמית במובנה המשפטי לפי חוק הירושה. אלו עשויות להיות טענות הנשענות על תשתיות עובדתיות ומשפטיות שונות.
פגמים בצורת הצוואה
חוק הירושה מכיר בארבע צורות עיקריות לעשיית צוואה:
- צוואה בכתב יד
- צוואה בעדים
- צוואה בפני רשות
- צוואה בעל פה, בתנאים הקבועים בחוק
לכל אחת מצורות הצוואה דרישות משלה. כאשר נפל פגם באופן עריכת הצוואה, יש לבחון את משמעותו ואת השאלה האם מדובר בפגם שניתן להתגבר עליו בהתאם להוראות החוק.
סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר, בתנאים הקבועים בו, לקיים צוואה למרות פגם או חסר מסוים אם התקיימו מרכיבי היסוד של אותה צורת צוואה ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. לעומת זאת, היעדר מרכיב יסוד עלול ליצור קושי שונה ומהותי.
צוואה מאוחרת מול צוואה קודמת
עצם קיומן של שתי צוואות אינו אומר בהכרח שהצוואה המאוחרת מבטלת את הצוואה הקודמת במלואה.
לפי חוק הירושה, צוואה חדשה שאינה מבטלת במפורש צוואה קודמת עשויה לבטל את ההוראות הקודמות במידה שבה הן סותרות את הוראות הצוואה החדשה.
לכן יש להשוות בין המסמכים ולבחון האם מדובר בביטול מלא, בביטול של הוראות מסוימות בלבד או בהוראות שיכולות להתקיים זו לצד זו.
כך נראה ההליך – שלב אחר שלב
ההליך המדויק משתנה בהתאם לשלב שבו נמצאת המחלוקת ולנסיבות התיק:
- זיהוי השלב המשפטי: האם בקשה לצו קיום הוגשה אך הצו טרם ניתן, האם צו קיום כבר ניתן, האם ניתנה החלטה של הרשם או האם המחלוקת כבר הוכרעה בבית המשפט.
- איסוף המסמכים: הצוואה, הבקשה לצו קיום, הפרסום, צו הקיום אם ניתן, החלטות שכבר ניתנו, תיעוד רפואי, תכתובות ומסמכים רלוונטיים נוספים.
- בחינת העילות המשפטיות: התאמת העובדות לעילות הקבועות בחוק ובפסיקה ובחינת התשתית הראייתית לכל טענה.
- בחירת ההליך המתאים: התנגדות לצו קיום, בקשה לתיקון או לביטול לפי סעיף 72, ערעור על החלטת הרשם, ערעור על פסק דין או בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת.
- ניהול ההליך בבית המשפט: מקום שבו ההליך מתברר בבית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט יקבע את דרך ניהולו ואת הפלוגתאות הדורשות הכרעה.
- הגשת ראיות: תצהירים, מסמכים, חוות דעת מומחים ועדויות בהתאם לעילות ולמחלוקות.
- חקירת עדים ומומחים: כאשר קיים בירור עובדתי, ניתן לחקור את העדים והמומחים ולבחון את מהימנות הגרסאות.
- פסק דין או החלטה: לאחר השלמת הבירור תינתן הכרעה, ולאחריה יש לבחון מיד האם קיים מסלול ערעורי ומהו המועד החל עליו.
הערכת סיכויי הצלחה, זמנים ועלויות
אין דרך להעריך את סיכויי ההתנגדות לצוואה רק על בסיס תחושת אי-צדק או משום שתוכן הצוואה נראה בלתי צפוי או בלתי הוגן בעיני אחד מבני המשפחה.
יש לזהות עילה משפטית מוכרת ולבחון האם קיימות ראיות שבאמצעותן ניתן להוכיח אותה.
תיק המבוסס על מסמכים אובייקטיביים, תיעוד רפואי רלוונטי, עדים משמעותיים או ראיות ברורות לנסיבות עריכת הצוואה שונה מתיק המבוסס בעיקר על השערות או על מחלוקת משפחתית ישנה.
הליכים בתחום הצוואות עשויים להימשך חודשים ולעיתים זמן רב יותר, בהתאם להיקף המחלוקת, מספר העדים, הצורך בחוות דעת מומחים, הליכי ביניים ועומס בית המשפט.
מבחינת עלויות יש להביא בחשבון, לפי העניין, אגרות, שכר טרחת עורך דין, עלויות קבלת מסמכים וחוות דעת מומחים. בנוסף, בעל דין שהליך שהגיש נדחה עלול להיות מחויב בהוצאות משפט.
לכן חשוב לבצע כבר בתחילת הדרך הערכת מצב המבוססת על העובדות, העילות והראיות הקיימות.
למה לבחור בבן צור סגל ושות' – משרד עורכי דין
מחלוקות סביב צוואות וירושות הן הליכים משפטיים מורכבים שבהם נדרשת לא רק היכרות מעמיקה עם חוק הירושה והפסיקה, אלא גם ניסיון בניהול ראיות, חקירת עדים והופעה בפני בתי המשפט.
עו"ד יפה בן צור טנזר, שותפה מייסדת במשרד ומובילת תחום דיני המשפחה, משמשת כסגנית יו"ר ועדת הירושה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, ולוקחת חלק בפעילות מקצועית בתחום, לרבות העברת השתלמויות תעודה וכנסים לעורכי דין בנושאי ירושה, צוואות והתנגדויות לצוואות.
עו"ד בן צור טנזר התמחתה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וצברה ניסיון משמעותי בליטיגציה ובהופעות בפני בתי המשפט. בנוסף, היא משמשת כיו"ר ועדת בתי הדין הרבניים במחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.
לצדה, לעו"ד אורן סגל ניסיון בתחום הליטיגציה האזרחית ובניהול ערעורים בערכאות השונות – ניסיון בעל חשיבות כאשר מחלוקת בענייני צוואה אינה מסתיימת בערכאה הראשונה.
הטיפול במחלוקת מתחיל בזיהוי מדויק של השלב המשפטי ושל העילה האמיתית: האם יש להגיש התנגדות לצו קיום, האם יש מקום לבקש תיקון או ביטול של צו שכבר ניתן, האם מדובר בהחלטה של הרשם שניתן לערער עליה או שמא כבר קיימת הכרעה של בית המשפט המחייבת הליך ערעורי.
לאחר מכן נבנית התשתית הראייתית בהתאם למקרה – מסמכים רפואיים, תכתובות, עדים, מסמכי הצוואה וחוות דעת מומחים לפי הצורך, ומגובשת אסטרטגיה המותאמת לשאלות שבית המשפט יצטרך להכריע בהן.
המטרה אינה להעלות כמה שיותר טענות, אלא לזהות את הטענות המשפטיות והראייתיות החזקות ולהציג אותן באופן ברור, עקבי ומבוסס.
שאלות נפוצות
תוך כמה זמן צריך להגיש התנגדות לצו קיום צוואה?
ככלל, את ההתנגדות למתן צו קיום צוואה יש להגיש בתוך 14 ימים ממועד פרסום הבקשה, בהתאם למועד שנקבע בפרסום. סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי המועד שייקבע להגשת התנגדויות לא יפחת משבועיים.
לכן חשוב לבדוק את הפרסום הספציפי ולפעול עוד לפני שניתן צו הקיום.
מה ההבדל בין התנגדות, ביטול צו קיום וערעור?
התנגדות לצו קיום צוואה מוגשת כאשר בקשה לקיום הצוואה הוגשה אך צו הקיום עדיין לא ניתן.
בקשה לתיקון או לביטול צו קיום מוגשת לאחר שכבר ניתן צו, בהתאם למסגרת הקבועה בסעיף 72 לחוק הירושה.
ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה הוא מסלול נפרד להשגה על החלטה של הרשם, כאשר הדין מאפשר זאת.
ערעור על פסק דין מוגש לאחר שבית המשפט לענייני משפחה כבר הכריע במחלוקת בפסק דין.
כאשר מדובר בהחלטה אחרת של בית המשפט ולא בפסק דין, יש לבחון הגשת בקשת רשות ערעור.
מדובר בהליכים שונים, בעלי מטרות, מועדים וכללים דיוניים שונים.
האם ניתן לעכב את חלוקת העיזבון עד לסיום ההליך?
כן. ניתן לבקש מבית המשפט סעד מתאים שמטרתו לעכב את ביצוע צו הקיום או למנוע ביצוע פעולות בנכסי העיזבון עד להכרעה בהליך.
עם זאת, עצם הגשת בקשה לביטול צו קיום או הגשת ערעור אינה מעכבת את הביצוע באופן אוטומטי. לכן, כאשר קיים חשש שחלוקת העיזבון או ביצוע פעולות בנכסיו עלולים ליצור מצב בלתי הפיך, יש לבחון הגשת בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע או לסעד זמני בהתאם לנסיבות.
האם אפשר לצרף ראיות חדשות בערעור?
ככלל, ערעור אינו מיועד לבנייה מחדש של התשתית הראייתית שהייתה צריכה להיות מוצגת בפני הערכאה הראשונה.
הכלל הוא שאין מגישים ראיות חדשות בערעור כדבר שבשגרה. עם זאת, בנסיבות המתאימות רשאית ערכאת הערעור להתיר הגשת ראיה נוספת בהתאם לכללים החלים על ההליך.
לכן מי שמבקש לצרף ראיה חדשה צריך לבחון את התנאים לכך ולהגיש בקשה מתאימה.
מהם המועדים להגשת ערעור בענייני צוואה וירושה?
המועד תלוי בזהות הגורם שנתן את ההחלטה ובסוג ההכרעה:
- ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה – 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
- בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה – 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
- ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה – 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה.
ההבחנה בין פסק דין, החלטה אחרת והחלטת רשם היא מהותית, משום שלכל אחד מהם מסלול ומועד שונים.
סיכום
כאשר מתעוררת מחלוקת סביב צוואה, השאלה הראשונה אינה רק "האם אפשר לערער", אלא באיזה שלב נמצא ההליך ומהו הכלי המשפטי המתאים.
לפני מתן צו קיום ניתן לבחון הגשת התנגדות. לאחר שניתן צו יש לבחון בקשה לתיקונו או לביטולו לפי סעיף 72 לחוק הירושה. כאשר ניתנה החלטה של רשם לענייני ירושה יש לבחון האם ניתן לערער עליה, וכאשר כבר ניתנה הכרעה של בית המשפט יש להבחין בין פסק דין לבין החלטה אחרת.
גם למועד יש חשיבות מכרעת: 45 ימים לערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, 30 ימים לבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת ו-15 ימים לערעור על החלטת רשם לענייני ירושה.
בכל אחד מהשלבים, הצלחת ההליך תלויה במידה רבה בהתאמה בין העילה המשפטית לבין הראיות שניתן להציג. בדיקה מוקדמת של הצוואה, המסמכים, נסיבות עריכתה וההליכים שכבר התקיימו יכולה למנוע טעויות דיוניות ולסייע בבניית אסטרטגיה משפטית נכונה.
אם התעורר אצלכם חשש בנוגע לצוואה, לצו קיום שכבר ניתן, להחלטה של רשם לענייני ירושה או לפסק דין שניתן במחלוקת ירושה, ניתן לפנות לבן צור סגל ושות' – משרד עורכי דין לצורך בחינת נסיבות המקרה והמסלול המשפטי המתאים.
